פסק-דין בתיק עמ"נ 18701-11-11

כללי

1.            ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עירית רמת גן (להלן: " ועדת הערר") מיום 12.5.2011, אשר ביטלה את הפטור החלקי מארנונה למערערת בגין נכס המשמש כבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (להלן: " הנכס").

2.            במשך למעלה מ- 10 שנים מתקיימת בנכס פעילות של בית המשפט למשפחה והוא זכה לשיעור ארנונה מופחת בהיותו נכס בהחזקת ושימוש המדינה לפי  סע' 3(ב) ל פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) 1938 (להלן: " פקודת הפטורין" או " הפקודה"). פטור זה הוענק למערערת מזה עשרות שנים בכל הרשויות המקומיות בארץ בהן היא מנהלת בתי משפט.

ביום 27.1.08 הוציאה המשיבה למערערת שומת ארנונה בשיעור מלא, ללא הפטור לפי סע' 3(ב) לפקודה. השומה שהוצאה כללה חיוב רטרואקטיבי בגין 7 השנים שקדמו להוצאת השומה, אך מאוחר יותר חזרה בה המשיבה ועמדה על החיוב ללא הפטור, החל משנת 2008 ואילך. המערערת הגישה השגה בגין החיוב המלא ללא פטור, וזו נדחתה. גם ערר שהוגש לוועדת הערר נדחה. ועדת הערר בהחלטתה מיום 12.5.2011 קיבלה את עמדת המשיבה, וקבעה כי יש לבטל את הפטור שהוענק עד כה למערערת, מאחר שהפטור מוענק רק לנכסים שמשמשים את הממשלה או מוסד מטעמה. לשיטת ועדת הערר, בתי המשפט משמשים את הרשות השופטת מכוח עקרון הפרדת הרשויות, המבחין בין הממשלה שהיא הרשות המבצעת, לבין שתי הרשויות האחרות, הרשות המחוקקת והרשות השופטת.

טענות הצדדים

3.            ב"כ המערערת טענה, כי פרשנות ועדת הערר, לפיה מבוטל הפטור החלקי להנהלת בתי המשפט שהיה נהוג עשרות בשנים, נוגדת הן את לשון הפקודה, הן את תכליתה, והן את הדרך בה פירשו בתי המשפט את הפטור. ב"כ המערערת הצביעה על פסיקה שהתייחסה לממשלה כאל מדינה לעניין הפטור, וציינה כי לפי עמדת ועדת הערר יווצר מצב אבסורדי שחברה כמו מקורות תזכה לפטור, ואילו הנהלת בתי המשפט שנותנת שירות לכלל הציבור לא תזכה לפטור. קיימת סתירה בין קביעות ועדת הערר לבין מסקנתה הסופית לבטל הפטור. משקבעה הועדה כי המחזיקה בבתי המשפט היא הממשלה והפעילות בבתי המשפט היא ריבונית שלטונית, היה עליה להעניק את הפטור לפי הפקודה. הממשלה היא הנותנת לציבור שירות משפטי ולצורך כך שוכרת נכסים וממנת העסקת עובדים, כפי שהיא מעניקה את יתר השירותים לציבור. הרשות השופטת איננה אישיות משפטית קונקרטית ששוכרת נכס לצרכים שלה.

4.           ב"כ המשיבה טען לעומת זאת, כי לפי הפרשנות המילולית הברורה של הפקודה ולאור עקרון הפרדת הרשויות, הפטור מוענק לממשלה בלבד ולא לרשות השופטת שהינה רשות עצמאית  ונפרדת מהממשלה מכוח עקרון הפרדת הרשויות. עצמאות בתי המשפט באה לידי ביטוי בכך שיש להם שיקול דעת עצמאי, אשר לפעמים אף נוגד את עמדת הממשלה, וכן יש להם סמכות לבטל חוקים. פעילות בתי המשפט היא לצרכי המדינה ולא לצרכי הממשלה.

דיון

5.            אפתח בלשון החוק. סע' 3 ל פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) 1938, שכותרתו " הממשלה ואנשים המחזיקים בקרקע מטעם הממשלה יהיו פטורים ממס" קובע:

" 3. למרות כל דבר האמור בפקודת העיריות, 1934 -

...

(ב) הארנונה הכללית לא תוטל על כל בנין או קרקע תפושה שהמחזיקים בהם הם הממשלה, או כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, והמשמשים לצרכי הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, ושום בנין או קרקע תפושה לא ייחשבו כאילו הם משמשים לאחד מן הצרכים האלה אם המחזיק באותו בנין או באותה קרקע תפושה הוא פקיד מטעם הממשלה המשלם שכר דירה בעדם אם במישרין או בצורת ניכויים ממשכורתו.

(ג)   שר הפנים ושר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאים לקבוע בתקנות סיווגים נפרדים לנכסי המדינה, ש המדינה עושה בהם שימוש שהוא שימוש ייחודי לה, וכן סכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים כאמור וכללים בדבר עדכונם; כן רשאים שר הפנים ושר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע את היחס שבין הסכומים אשר יוטלו בשל כל אחד מסוגי הנכסים האמורים, בינם לבין עצמם וביחס לסוגי נכסים אחרים, ובלבד שלא תיקבע ארנונה בסכום אפס.

       הוראות סעיף זה לא יחולו בתחום עירית ירושלים ובתחום עיריה אחרת שהכריז עליה שר הפנים, לאחר התיעצות בשר האוצר, שהיא עיר עולים.

                                                                                    (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י.ש.)

למרות שועדת הערר חזרה על הקביעה, כי הנהלת בתי המשפט היא " יחידת סמך ממשלתית" (סע' 10 להחלטה), אשר הממונה עליה הוא שר המשפטים, הוסיפה הועדה וקבעה כי בתי המשפט אינם משמשים לצרכי הממשלה, שהיא הרשות המבצעת, אלא לצרכי הרשות השופטת, ולפיכך אינה זכאית לפטור מכוח הפקודה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, החוק והפסיקה, באתי לכלל מסקנה כי שגתה ועדת הערר בפרשנותה לסעיף 3(ב) הנ"ל לפקודה.

6.            מלשון הפקודה עולה בבירור כי הפטור חל על נכס שהמחזיק בו הוא מוסד שמחזיק בנכס מטעם הממשלה והנכס הזה משמש לצרכי אותו מוסד ש- מחזיק בנכס מטעם הממשלה. לשון הסעיף מדבר על ההחזקה שהיא מטעם הממשלה. עוד עולה מהסעיף כי יש חפיפה בין המושגים " ממשלה" ו- " מדינה" והמחוקק עצמו לא אבחן ביניהם. שכן בעוד שכותרת הכללית של הסעיף נוקטת במונח " ממשלה" הרי שסעיף קטן ג' נוקט במונח " מדינה".